בלט דיסק עם לחץ על השק התקאלי הוא אחד המצבים הנפוצים והמורכבים ביותר בעמוד השדרה, ולעיתים מהווה מקור לכאב עיקש ולתסמינים נוירולוגיים משמעותיים. במקרים מסוימים מדובר בממצא מקרי בבדיקת הדמיה, אך כאשר בלט דיסק אחורי לוחץ על השק התקאלי, עלול להיווצר לחץ על שורשי העצבים, לגרום להקרנה, חולשה ואף לשיבוש בתפקוד העצבי.
הבנת ההבדל בין בלט דיסק קל לבין לחץ ממשי על השק התקאלי חיונית לקביעת דרך הטיפול – שמרנית או ניתוחית.
רקע אנטומי ופתופיזיולוגי
עמוד השדרה מורכב מחוליות, דיסקים בין-חולייתיים, ושק תקאלי – מבנה קרומי העוטף את חוט השדרה ואת שורשי העצבים. הדיסק עצמו משמש כבולם זעזועים בין החוליות ומורכב מגרעין ג'לטיני פנימי (נוקלאוס פולפוזוס) ומעטפת סיבית חיצונית (אנולוס פיברוזוס).
כאשר נוצר לחץ או עומס ממושך, סיבי המעטפת נחלשים, והגרעין הפנימי בולט החוצה – מצב הנקרא בלט דיסק.
אם אותו בלט מתרחש אחורנית, הוא עלול להגיע עד לשק התקאלי וליצור מגע או לחץ ישיר עליו – תופעה המתוארת פעמים רבות בדוחות MRI כ־"בלט דיסק אחורי לוחץ על השק התקאלי" או "בלט דיסק משיק לשק התקאלי".
במקרים מסוימים, למשל כאשר מדובר במקטע צווארי כמו C5-C6, הלחץ עלול להשפיע על עצבים המעצבבים את הזרועות, בעוד שבמקטעים מותניים – כגון L4-5 בלט דיסק אחורי לוחץ על השק התקאלי – הלחץ יתבטא בהקרנה לרגליים.
תסמינים אפשריים
לא כל בלט דיסק גורם לסימפטומים, אך כאשר נוצר בלט דיסק אחורי עם לחץ על השק התקאלי, עלולים להופיע תסמינים כגון:
- כאב ממוקם בגב הצווארי או המותני
- הקרנה לגפיים (ידיים או רגליים)
- תחושת נימול, זרמים או הירדמות באצבעות
- חולשה בשרירים המעוצבבים על ידי שורשי העצבים
- במקרים חמורים – הפרעה בשליטה על סוגרים
עוצמת הכאב אינה תמיד משקפת את חומרת הלחץ: לעיתים בלט דיסק אחורי עם לחץ קל על השק התקאלי גורם לסבל משמעותי, ולעיתים לחץ ניכר מתגלה במקרה בהדמיה מבלי שתופיע תחושת כאב כלל.
המיקום המדויק של הבלט, כיוונו ומידת הפגיעה בשורשים העצביים הם הגורמים המרכזיים המשפיעים על התמונה הקלינית.
אבחון רפואי
האבחון מבוסס על שילוב של בדיקה גופנית, הערכה נוירולוגית והדמיה מתקדמת.
בדיקת ה־MRI היא הכלי המרכזי לזיהוי בלט דיסק לוחץ על השק התקאלי, ומאפשרת לרופא להעריך את עומק הבליטה, כיוונה (אחורית, אחורית-צדית וכו') ואת מידת המגע או הדחיקה של השק התקאלי.
לעיתים נעשה שימוש גם בבדיקת CT להערכת שינויים גרמיים נלווים או במקרים של מגנטיזציה מוגבלת.
עם זאת, פרשנות הבדיקה דורשת ניסיון קליני עשיר – כיוון שלא כל ממצא ברמה ההדמיתית משקף פגיעה תפקודית אמיתית.
דרכי טיפול – שמרני וניתוחי
ברוב המקרים ניתן להתחיל בטיפול שמרני הכולל מנוחה יחסית, טיפול פיזיותרפי, תרופות נוגדות דלקת, הזרקות אפידורליות ולעיתים טיפולים זעיר-פולשניים שנועדו להפחית את הלחץ העיצבי.
כאשר מדובר במצב שבו בלט דיסק אחורי לוחץ על השק התקאלי באופן משמעותי וגורם ללחץ נוירולוגי מתמשך או לפגיעה תפקודית, נשקלת האפשרות להתערבות ניתוחית.
הטיפול הניתוחי מותאם אישית בהתאם למיקום, לגודל הבלט ולמצבו הכללי של המטופל. בין האפשרויות:
- דיסקטומיה זעיר-פולשנית (Microdiscectomy) להסרת חלק הדיסק הלוחץ
- דקומפרסיה אנדוסקופית תוך שמירה על מבנה עמוד השדרה
- השתלת דיסק מלאכותי במקרים צוואריים נבחרים
- קיבוע בין-חולייתי כאשר קיימת חוסר יציבות מבנית
מומחיותו של ד"ר גד ולן בטיפול בבלט דיסק
ד"ר גד ולן, מנהל יחידת ניתוחי עמוד שדרה בבית החולים לניאדו ויו"ר איגוד מנתחי עמוד השדרה בישראל, הוא מהמובילים בארץ בתחום ניתוחי עמוד שדרה זעיר-פולשניים.
לאורך שלושה עשורים ביצע אלפי ניתוחים במגוון רמות עמוד השדרה – צווארי, חזי ומותני – כולל מקרים מורכבים של בלט דיסק אחורי לוחץ על השק התקאלי C5-C6 ו־L4-5.
ניסיונו הרב מאפשר לו להעריך במדויק מתי מדובר בממצא חסר משמעות קלינית, ומתי דרוש טיפול מתקדם למניעת פגיעה עצבית קבועה.
גישתו מתבססת על שילוב בין אבחון קליני מדויק, שימוש בטכנולוגיות הדמיה עדכניות, והעדפה לשימור רקמה טבעית ככל האפשר באמצעות שיטות ניתוח עדינות.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין בלט דיסק לבקע דיסק?
בלט דיסק הוא בליטה של הדיסק מבלי קרע במעטפת החיצונית, בעוד שבקע דיסק כולל פריצה של גרעין הדיסק החוצה. שני המצבים עלולים ללחוץ על השק התקאלי או על שורשי העצבים, אך הבקע לרוב חמור יותר.
האם כל בלט דיסק עם לחץ על השק התקאלי דורש ניתוח?
לא. במקרים רבים ניתן לטפל באמצעים שמרניים בלבד. רק כאשר קיימת פגיעה נוירולוגית ממשית או כאב כרוני עמיד – נשקל ניתוח.
האם ניתן למנוע הישנות של בלט דיסק?
שמירה על יציבה נכונה, חיזוק שרירי ליבה והימנעות מהרמת משאות כבדים עשויים להפחית סיכון להישנות. עם זאת, נטייה מבנית או שינויים ניווניים עלולים לגרום להופעה חוזרת.
כמה זמן נמשך השיקום לאחר ניתוח?
לאחר ניתוחים זעיר-פולשניים, מרבית המטופלים חוזרים לשגרה תוך שבועות ספורים. במקרים של קיבוע, ההחלמה ממושכת יותר ודורשת פיזיותרפיה הדרגתית.
